בסיור השוק היומי נתקלתי בסברס .הפרי הכתמתם והמתוק לקח אותי במנהרת הזמן אל הקיץ הרחוק של ילדותי ,שבו עברנו לגור בראש פינה. ראש פינה הייתה אז כפר קטנטן מוקף בטבע .בבוקר הראשון שלנו שם אימא שלי לקחה אותנו לטיול בסביבה, היא הייתה כמו אימא דובה ואחיי ואני שלושת גוריה.ביום מהביל טיפסנו אחריה, מתאמצים שלא לאבד את הרגליים הארוכות והחזקות שלה שאפילו שהיו חשופות כבשו בנחישות שביל בקוצים , ולמרות שהיא הגיעה מארץ קרה החמסין לא האט אותה לרגע. כך קיפצנו בין הסלעים של הר כנען שהיה אז פראי ועמוס בבוסתנים עתיקים , ממש כמו ציידים לקטים אספנו ענבים ותאנים מלאי טעם. כשהגענו אל הסברס לא עמדנו בפיתוי ועם מקלות ואבנים הורדנו את הפרי ואז רצנו בהתלהבות הביתה , קילפנו ואכלנו, והידיים והפה התמלאו במתיקות קוצנית.
עכשיו כשאני נוגסת בסברס , העיניים נעצמות ואני רואה את המדרון התלול , מרגישה את השמש, טועמת את המתוק. כך זה עם זיכרונות ילדות, הם צרובים בנו לנצח, בצלילות מפתיעה, נשארים הרבה אחרי הבוסתנים שנעקרו, ואפילו אחרי שאימא הלכה לעולמה. הם שוכבים להם בקרקעית הלב , רדומים , מחכים לרגע הנכון לפרוץ ולהפתיע .
אז לכבוד הזיכרון שקפץ הכנתי סלט בוסתן -הכי פשוט , קליל , צבעוני ומרענן – סברס פרוס , אנדיב, בזיליקום, נענע, עגבניות שרי, אגוזי מלך קלויים, ובצל סגול. תיבלתי ברוטב של סילאן, בלסמי, חרדל ושמן זית. בתיאבון