אני אוהבת לחוות את העולם דרך ריחות. יש ריחות גדולים כמו ריחות של עונות מתחלפות. למשל ריח לוהט וחריף של קיץ – מין ריח דוקר של יובש וקוצים צהובים של סוף אוגוסט, כזה שחורך מבפנים ומיד מייצר תשוקה לאבטיח.
יש ריח עמוק וזורם של חורף – אדים לבנים של אדמה רטובה ורעננה שאפשר לחוש בלחות הכבדה שלה ולעתים מצטרף אליה גם ריח עשן של תנור עצים ואולי של קליפות תפוזים.
יש את ריח הסתיו שמתפזר לו ברוח, ריח שאצלי תמיד מכיל גם קולות של עגורים נודדים יחד עם כאב פרידה מהקיץ. כאב עמום מטפטף שמתפשט לי בלב.
גם למקומות יש ריח. לשמחתי הגדולה יש את הריח האהוב המשכר הצוהל והמלוח של הים. מין ריח שובב שמדגדג את האף וגורם להופעת חיוך של חופש. לניו יורק יש ריח כבד מבטון שכולל בתוכו גם קמצוץ נועזות של זהויות שונות ובשבילי זה גם ריח מוכר של בית. להודו יש ריח מרהיב ומתפורר – מן ענן קשה ורך בו זמנית שמרחיב את הריאות ונותן ברכת דרך למסע מפתיע.
יש ריחות קטנים יותר כמו ריח לחם טרי שמסתלסל מסביבך עוטף מיד בנחמה, או ניחוח צוף מזמזם ומעורר של פרחים באביב ויש את הריח הקטיפתי המושלם של אף של סוס. יש את הריח העסיסי המשפריץ של מנגו בשל, ששולח אותי הרחק לרזורט טרופי עם עצי קוקוס עד שמתחשק לי ללבוש בגד ים ולמרוח קרם שיזוף. יש את הריח המחבק המחמם של קינמון וגם ריח של תבשיל מהביל שגורם לבטן להתחיל לרקוד.
ברור שיש גם ריח שמעדיפים לשכוח ויש ריח שטחי וחולף שקשה ממש לזהות ולזכור. ואז יש גם ריח חקוק עמוק ונצחי כמו ריח של אימא.
מאז שאני זוכרת את עצמי עסקתי ברחרוח. ממש רחרחנית מקצועית- כמו סוריקטה שעוקבת אחר הרוח או בודקת את האדמה ומגלה בה סודות כמוסים. כשהייתי ילדה אבא שלי סיפר לי שיש בטבע כלל שנקרא – חוק כיפה אדומה – כלומר האיבר הבולט ביותר מאפיין את החוש הדומיננטי אצל בעל החיים. למשל ינשוף – עיניים – ראיית לילה מופלאה, זאבים – חוטם – חוש ריח חד, עטלפים – אוזניים – שמיעה מעולה. כך שחשבתי שהעניין שלי בריחות הוא אולי פיזיולוגי.
היום אני מבינה שזה אולי בכלל קשור לזה שאני רגשנית. רגשנית שאוהבת סיפורים. יש לזה הסבר מדעי -פקעת הריח מקושרת לאזורי המוח שאחראים על רגשות וזיכרון. זיכרונות שמתעוררים עקב הרחה גורמים לפעילות מוחית חזקה יותר באזורים האחראים על רגש. זה מדהים שכל ריח חודר עמוק פנימה ומעורר לחיים חוויות, דמויות, טעמים, מקומות, קולות ועוד שלל חומרי גלם מופלאים שמהם בנוי הסיפור האישי שלנו. יש לנו מאגר מנצנץ של יהלומים שנשארים איתנו לעד ואפשר לשחק אתם ולהוציא אותם לאור.
אז ספרו לי קצת על ריחות שמרגשים אתכם…